גבר ואשה אשה וגבר
סיפורם של אפי ושירה גבר ואשה אשה וגבר בתחילת שנות השלושים שלהם. כאשר השנים היו בני עשרים וקצת, נפגשו באחד מקיבוצי הדרום, נפשה של שירה נקשרה בנפשו של אפי ונפשו של אפי בשלה והתפתחה ביניהם פרשת אהבה לוהטת. סיפור האהבה הגיע אל קיצו באופן בלתי צפוי. שירה נותרה לבדה, פגועה ומיוסרת, בקיבוץ בו חיו השנים. היא נאלצת לעזוב אחרי זמן קצר ולעבור לעיר הגדולה.
עשר שנים מאוחר יותר שירה יוזמת פגישה עם אהוב נעוריה. אפי אינו מודע כי הגיע למסיבת פורים במועדון אי שם בתל אביב כתוצאה מהזמנתה. הברק שוב מכה בשניהם (כך לפחות נדמה לאפי) ומאוחר בלילה הם נוסעים לביתה של שירה. אפי משוכנע שבדירה הם יחזרו ללהט נעוריהם והוא מעוניין בחידוש הקשר עם שירה כאילו לא היו דברים מעולם. שירה, לעומת זאת, אינה מוכנה להניח לאפי להתחמק ולהתכחש לזיכרון העבר הטראומטי. אפי מוצא את עצמו לכוד בסבך של ייסורי נפש ורגשות אשמה. השנים לא יניחו זה לזו עד שמערכת היחסים העכשווית וזו שקרתה בעבר תתבהר במרוצת היממה שהם מבלים יחד.
שנת בכורה: 1988
הוצג בפסטיבל עכו
קרדיטים
מחזה: חיים מרין
בימוי ועריכה: מלכה מרין
שחקנים: מיכל ורד, סיני פתר
מן הביקורות
"אחד ההישגים המעטים של הפסטיבל השנה היה רמת המשחק. בתחום זה ודאי התקשה חבר השופטים בבחירה. הישגי משחק מרשימים במיוחד במסגת התחרות הפגינו סיני פתר ומיכל ורד ב״גבר ואשה.״
״במאית צעירה ומוכשרת שלא זכתה לציון: מלכה מרין, על עבודת בימוי מרשימה של ״גבר ואשה.״
״הפתעה נעימה שניה בפסטיבל היה מחזהו של חיים מרין ׳גבר ואשה׳ בבימויה של מלכה מרין. לראשונה אולי בתאטרון הישאלי, מחזה לא בשל אמנם אך מרתק, העוסק ביחסי גברים-נשים, בדיאלוג אינטליגנטי עם הסיכוי הקטן והסיכון הרב שבדו-קיום ביניהם. מלכה מרין ביימה את ההצגה בקצב סוחף, ובתיזמון מדויק. משחקם של סיני פתר ומיכל ורד הוא דואט מרשים רב רבדים וניואנסים. זהו אחד ממפגני המשחק הטובים ביותר שארעו בפסטיבל ומחוצה לו.״
- מתוך ״2 הצגות התחלקו במקום הראשון בעכו״, ומתוך ״רגע נחת בעכו״, מאת מירי פז
- אמיר אוריין, עיתון העיר